<h1>רבינו ברוך ב"ר שמואל ספרדי מארץ יון — ב"ב</h1>
<h2>דף יד.</h2>
[ב"ב ע"א ע"א] המקדיש את השדה הקדיש את כולן. פירוש המקדיש שדהו סתם הקדיש חיצת הקנים של בית רובע ושומירה שאינה עשויה בטיט וחרוב מורכב וסדן השקמה ובור וכול'. רש"א לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה. אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן. בפרק המוכר את הספינה. הקונה שני אילנות לא קנה קרקע. אפילו הכי מכר שדה ושייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע, דאפילו ר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר ואינו משאיר לעצמו כלום, הני מילי גבי בור ודות דלא מזקי בשדה מידי סמיך דהדר ליה ולוקח דרך. אבל באילנות שיונקים בה הקרקע ומזיקין אותו לא היתה דעתו סומכת שלא ישייר, דילמא אמר ליה שקול אילנך וזיל. [ע"א ע"ב] תנן ר"ש אומר המקדיש וכול'. ותני עלה. בתוספתא. מה טעם הואיל ויונקין משדה הקדש ואי אמרת שיורי שייר מדנפשיה קא ינקי. פירוש דכי השתא אילנות לא ינקי מידי דהקדש, דקרקע משתייר בהדייהו. ופרקינן אמר לך רב הונא כול'. ומתמה לרבנן פשיטא. ומהדרינן הא קמ"ל דאי נפול הדר שתיל להו וכול'.
<h2>דף יט.</h2>
[ב"ב ס"ד ע"א] מתניתין ולא את הבור ולא את הדות וכול'. פירוש אם כתב לו במכר הבית עומקא ורומא, יכול להגביה כתלים ולהשפיל. ואי כתב ליה מארעית תהומא וכול' קנה ליה כל מידי, ואפילו בור ודות ומחילות. אסיקנן דבור בחפירה ודות בבנין. ותרוייהו בקרקע, כדתניא. וצריך ליקח לו דרך דברי ר"ע. פירוש צריך המוכר ליקח מן הלוקח דרך לבורו ולדותו. וחכ"א א"צ.
<h2>דף כא:</h2>
[ב"ב מ' ע"ב] אי דגיטא ומתנה גלויי מילתא בעלמא הוא. פירוש הגט והמתנה אחר דעתו הולכין. וכיון שבאו לכתוב הגט ואמר לעדים דעו כי אנוס אני ואותו גט בטל הוא, הנה גילה דעתו כי ביטל אותו גט. ומאי צריכי סהדי לידע אם הוא אנוס אם לאו. בלאו הכי בטל. וכן נמי במתנה. אלא מודעא דזביני. פירוש על כן בעינן שנדע אם הוא אנוס, דשמא ברצונו מוכר, וברמאות הוא עושה, שאם ימצא מחר מי שיוסיפנו יחזור במכר הראשון ויאמר אנוס הייתי. האמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני. מפרש לקמן דאגב אונסיה גמר ומקנייה. ופרקינן לעולם אזביני. ומודה רבא היכא דבריר לן אונסיה דכתבינן מודעא, כי ההוא מעשה דפרדיסא, דההוא גברא וכול'. ומשום הכי תקינו בגיטין דלא למיכתב גיטא עד שיבטל הבעל כל מודעא שמחה שמסר. ומפרש בערכין בפרק האומר משקלי [כ"א ע"ב] אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא וכול'.
<h2>דף כה:</h2>
[ב"ב ק"ח ע"ב] מאי דרשא דתניא שארו זה האב וכול'. לקמן מפרש דקראי דפרשה זו, ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות וגומר, לאו כסדרן כתיבי. והא דכתיב ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לאחין. יכול יקדום לבן וכול'. פירוש קרוב קרוב קודם, פירוש האי הקרוב אתי למידרש ביה שהבן קודם. ומה ראית לרבות את הבן. מהקרוב. ולהוציא את האח. פירוש מלקדום האב. מרבה אני את הבן. דבמולידיו כתיב. דהא קם תחתיו ליעדה. פירוש כדכתיב ואם לבנו ייעדנה, שכשם שיש לו ליעד לעצמו, שכן [הוא] בתנאי המכר, כך לבנו. אבל לאחריני לא.
